כולנו גדלנו מתוך התניה בסיסית שכשאנו נותנים למשהו משהו שעושה לו טוב ,אנו צפויים לראות את הטוב שזה עתה נתנו לו .

מבחינתנו הרגע הזה בו ראינו חיוך , קיבלנו מילה טובה או חיבוק הוא הפירגון בחזרה לו אנו מצפים .

במקרים מסויימים כאשר אנו לא זוכים לקבל את אותו פירגון או משוב חיובי לו כ''כ ציפינו אנו נמלאים אכזבה , והסברים כאלו ואחרים לעובדה שלא קיבלנו את אותו משוב לו כ''כ ציפינו .

זה כ''כ מובנה וטבוע בנו עוד מילדות שכשבגרנו הדבר מושרש היטב באישיות שלנו .

אבל בכך אולי פיספסנו את אחד החוקים החזקים ביותר והנפלאים ביותר של היקום והוא ''לתת כדי לתת '' ולא לתת כדי לקבל .

ברגע שאדם נותן מתוך ציפיה כלשהיא לקבל משהו בתמורה ,זולת אולי סיפוק עצמי לעצם הנתינה הרי שהוא מפר כאן חוק יקומי חזק וגדול . ונתינה שכזו כמוהה כברכה לבטלה .

נתינה לשם נתינה נותנת בנו אמונה ששום דבר לא נעשה בחלל ריק וכמו שאנו נתנו לאדם מייחודנו , מתנתנו ,כישורנו וכו' הרי שהיקום יתגמל אותנו בדרכו הכ''כ מיוחדת ומפתיעה . אולם אל לנו לצפות לה ,אלא להיות נוכחים לגדולת עוצמתה וחוכמתה של הבריאה.

כולנו יחידים ומיוחדים בפני עצמו , עלינו רק לגלות ייחודנו ולהתחיל להאיר ממנו לעולם . עצם זה שגילינו ייחודנו לא מסיים תפקידנו . זה רק מתחיל בכך שנגלה אותו ונעניק אותו לאלו הזקוקים לו .

אולם אל לנו לייחל לראות את התוצאות שאנו צופים ש''המתנה שלנו'' תעשה לו ,שכן הכלל השני של היקום הוא שאיננו מסוגלים אף פעם להעריך את גודל השפעתה של מתנתנו לאלו שנתנו להם ממנה .

הדבר יכול להתברר בעוד רגעים או אולי חיים שלמים שיעברו בטרם נגלה מה גדולה היתה השפעתה של אדוות ייחודנו על חייהם של אלו שברכנו אותם במתנותנו שלנו .

ועל כן תנו על מנת לתת .

תנו מתוך אהבה גדולה .

קוו לכך כי אדוות ייחודכם תשפיע על עולמות רבים ,מעבר לעולם שבו נגעתם זה עתה .

התשורה הגדולה היא עצם הזכות הגדולה שלנו לחלוק עם העולם מייחודנו ובעת הצורך להתברך בייחוד של אדם אחר .

אז זכרו בפעם הבאה שבו נגעתם באדם , תנו חיוך והרבה אהבה , בנגיעה עדינה אולי גם חיבוק , עוצמתם תהדהד עוד שנים רבות לאלו שזכו לקבלן .

לחיי הפסגות שבדרך !!!